לקראת ט"ו באב, הנה כלי אחד מעשי שיפתח לך ולמי שמולך את הלב.. לשיח קרוב ובונה. עם בעלך, הילדים, וכמובן עם ה'. 

 

לימים הפתוחים ב'זום' שם תקבלי עוד הרבה כלים ומתנות לחיים!

  לחצי -    מגמת יוגה ואיזון הנפש / הכשרת מאמנות אישיות 

 

 

שומעים לא מעט על זוג שנפגש, היתה תחושת חיבור, אבל היה גם קצר בתקשורת, אז הם פנו לדרכם. עבר זמן, והם נפגשו, ופתאום הכל נפתח, הם מתחתנים! למה שנים קודם לכן זה לא הצליח? הם הרי היו שייכים זה לזו (1) גם אז.

 

זוגות מתחתנים, מאוהבים, ולאורך השנים, מתחילים לגלות פערים, ריחוק, ניתוק. מה צריך להתרחש כדי שיגלו מחדש את הקשר?

 

ירבעם בן נבט העמיד שומרים שלא יתנו לחלק מעם ישראל לעבור לתוך מלכות יהודה ולעלות לבית המקדש. הוא יצר חיץ. מחסום של שומרים. עם ישראל כל כך רצו לעלות לביהמ"ק ולא עזרו כל התכסיסים שלו, (כן הוא ניסה עוד כמה דברים..)

ביום ט"ו באב, הושע בן אלה, הוריד את השומרים ופתח את המעברים!

  

הוא לא שינה שום דבר.

'רק' הסיר את מה שהפריד.(2)

 

למה חז"ל דואגים לציין זאת כאחד המאורעות שהתרחשו בט"ו באב?

כי לפעמים זה כל מה שצריך - להסיר את המחסום. לפתוח את המעבר.

השאר כבר יתרחש מעצמו.

 

כל ריחוק שאנו רואים בין בני זוג, בין אדם לבוראו, זה כי משהו חוצץ בין שניים.

אשה מטבעה משתוקקת לפתוח את הלב ולשפוך את אשר על ליבה לה',

אבל אולי הפחד שמא הוא לא שומע..

זוג שבחר להתחתן, נועד להיות ביחד, אבל אולי היו

מילים שנזרקו ללא מחשבה,

מעשים שנעשו ללא לב,

פחד מפגיעה שהרחיק את הקירבה..

 

איך מסירים את החציצה? את המחסום? הנה הכלי -

 

קודם כל לחשוף את החיבור שקיים, לפני שעוסקים במחסום הקיים.

לדבר מילים שעוסקות בכך ששנינו באותו הצד של המתרס, ולא זה כנגד זה.

כשנרגיש את החיבור הפנימי ביננו, אז כל מה שנרצה להתמודד איתו יהיה אפשרי.

לדוגמא: ילד התפרץ בכיתה בצורה גסה. (או בבית מול אמא)

מורה לתלמיד - אני רוצה לעזור לך להצליח, ואני רואה שאתה נוהג בצורה שלא פשוט לי לראות אותה בכיתה, ורוצה לשאול אם משהו מפריע לך? 

המורה כאן קודם מדגישה את זה שהם באותו הצד של המתרס. הם לא בשני צדדים שונים.

רק אחרי שהוא יציף את הרגשות, התסכולים שלו, אפשר יהיה לשוחח על הדרך הנכונה לבטא אותם.

 

חשוב לאמר - אם יש דברים שאנו חושבים אחרת, אם יש דברים שהצד השני עושה שהם מכאיבים לי, לא נעימים לי. אנחנו בהחלט נדבר עליהם, ונפתח אותם לשיחה. 

אבל קודם לכן, כדי שתתאפשר שיחה, צריך להיפגש במקום שהוא עוקף את המחסום.

אם נציף את הקשיים, בזמן שיש חיץ, אז שום דבר לא יעבור לצד השני,

וגם אם הצד השני ינסה להסביר את עצמו, אנחנו לא נקלוט מזה דבר.

 

לכן - 

בתחילת שיחה, לא צריך מחמאות אפילו, אלא רק לחפש נקודה אחת שבה את מבינה את הצד השני,  קשורה אליו, נפגשת איתו בלי חציצה. משם כבר יפתח המעבר לדבר על המחסומים והקשיים. 

עוד דוגמא: אשה שמבקשת מבעלה שיעזור בבית בנושא מסויים, והוא לא זז.. היא מרגישה שהוא לא אוהב אותה, שלא אכפת לו מהבית.

היא יכולה לפתוח שיח, באמירה של - אתה יודע, זכינו להקים ביחד בית, כל אחד מאתנו כמובן בתפקיד שלו בשותפות. אני למשל רואה שאתה נותן מ.... או ב.... . אני יותר טובה ב.... מעניין אותי לשמוע איזה תפקיד אתה רואה עצמך בשותפות הזו? 

משם , כשהשיח עוסק בשותפות ביניכם. אפשר לשאול - האם אתה רואה את עצמך גם כאחראי על עזרה ב... התשובה שלו תהיה אולי כן, אבל .. אולי לא.. לא משנה מה תהיה תשובתו, אתם כבר תהיו במקום שאפשר יהיה לעשות תיאום ציפיות. מה את מצפה, איך את רואה את הדברים, ולמה הוא מצפה ומבקש.

 

 נוכל להבהיר את עצמנו בנחת, ממקום שמבטא את הרצון הפנימי שלי, והצד השני יוכל להפנים יותר טוב. וכן להפך, אולי נשמע תשובה שלא ציפינו לה (גם אחרי 40 שנה!) ואולי נשמע את אותה תשובה אבל נבין אותה עמוק יותר.

 

כל זה, כי הורדנו את המחסום, וכשהשטח פנוי, אפשר להתגבר על המכשולים בדרך..

בדרך לבית של קודש! בלב שלנו, בבית שלנו ובבית של כולנו.

 

 

מומלץ לנסות! אשמח לשמוע תגובות! גם אם היה מאתגר!

בהמון אהבה, וציפייה לטוב הגלוי!

דקלה לאה הראל

וצוות דעת חיים.

נ.ב. - כל הפרטים על הימים הפתוחים בזום כאן למטה..

 

 

מקורות:

1] " אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!" (מסכת סוטה דף ב)

2] (מסכת תענית ל ע"ב) עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו.